גלידה

לפעמים אני מצליח לאכול גלידה
כמו כשהייתי ילד.
היא מחייכת אליי מן הגביע
ואני מתחיל במרוץ
נגד הזמן:
מלקק בסיבוב את הגלגולים על הדשא
טיפות של מחנה על העץ
מטפטפות על הרצפה
מקול נחיתתם נשמעת זעקת דינוזאור
וצחוק מתגלגל.
סלט חמצוצים נוזל לי על האצבעות
הן נהיות דביקות ונצמדות זו לזו
מהקבובות בוץ המכודרות בקפידה
ומוחבאות היטב בסליק שבחצר.
אני כבר קצת מתמלא
אבל מתאמץ לסיים הכל
שלא יגידו לי בפעם הבאה
"הפעם קח פחות".

הימים חמים
וקשה לשמור על הכל במקומו
הינה כבר טיולי האופניים זולגים לכל אורך הגביע
ואם לא אספיק בעוד ליקוק
אאבד גם את המקום בו תמיד הייתי מתחבא
ולא אמצא.
צב ארנב צב ארנב צב אר-נב!
תמיד צב. הגלידה משיגה אותי.
מנגב כמעט עד המרפק
לחישות ברומו של עולם.
מקווה שהצלחתי להציל
לפחות את החלק הטוב.

12.8.15